באמירה לצאת מהקופסה בנושא אומנות הבונסאי יש להתייחס לאדם היוצר ולקופסה ממנה יוצאים.
ברמת האדם היוצר
לא, לא צריך להיות אדם מיוחד כדי להיות יצירתי והיצירתיות לא שמורה רק לאומנים. בכול אחד ואחת מאתנו יש יצירתיות, אלא שנדרשת סביבה תומכת ונטולת שיפוטיות גם פנימית וגם חיצונית כדי להרגיש נוח ובטוח לבטא אותה.
כבני אדם אופן העבודה של המוח אצל כולנו דומה במובן שבאוטומט, המוח מחפש להתמודד עם דברים חדשים על סמך הידע שרכש במהלך החיים. כלומר כאשר אנחנו פוגשים נושא חדש או בעיה חדשה הדבר המידי שנעשה יהיה לפנות למה שאנחנו כבר מכירים.
היצירתיות טמונה למעשה ביכולת לשים בצד את המוכר והידוע ולשים סימני שאלה במקום נקודה או סימן קריאה וליצור רעיונות חדשים ושילובים מעניינים.
איך זה מיושם בעולם הבונסאי?
“הקופסה” באומנות הבונסאי שאפשר לצאת ממנה יכולה להיות ברמת העץ, העציץ והאומנות.
ברמת העץ אפשר להתייחס לשני רבדים: עיצוב העץ, וסוג העץ.
עיצוב העץ – אומנם שורשי אומנות הבונסאי התחילו בסין והיפנים הפכו אומנות זו למשנה סדורה עם חוקים ברורים, אפשר לראות פה ושם גמישות בחוקי העיצוב אם זה באמת תורם לנראות של העץ.
ברמת העיצוב, לדעתי, מאסטר קימורה היה הראשון שבחר להדגיש בצורה “מוגזמת” את ה dead wood (העץ היבש) בעץ ועל ידי כך הפך את הדרמטיות לדומיננטית מאוד במראה העץ.
סוג העץ – tecomaria capansis ובעברית תקומית הכף או דק פרי הוא זן של עץ לא מקובל לשימוש כבונסאי בגלל גודל העלה שלו, גודל הפרקים וחוסר הגמישות שלו שהופכת אותו לקשה לעיצוב ולמרות הכול הצלחתי לעשות ממנו עץ מרשים.
ברמת העציץ תהיה חריגה מתבנית כלי הקיבול המוכרת לנו. השוני יכול להיות בחומר ובצורה, למשל חתיכת עץ או אבן ואפילו שימוש בכלים או אביזרים שעברו הסבה מייעוד אחר שהיה להם בעבר כמו מסננת, סיר או מכשיר וידאו ישן.
וברמת האומנות, בחירה לשלב בעיצוב רעיונות מתוך יצירות אומנות ידועות. לדוגמה שימוש בנקודה פוקלית, מרכוז ותנועה על סמך הסקיצה של הצייר פטר פאול רובנס על הציור האבוד “קרב אנגיארי” של לאונרדו דה וינצ’י.
ברוח התקופה שאנחנו חיים בה, שגמישות וחדשנות הם מאבני היסוד שלה, יש הרבה הזדמנויות לכל אחד ואחת להביא את עצמו לידי ביטוי אישי.
אז בואו נחשוב יצירתי.
