אני כותב ריקות ולא בטעות.
ריקנות היא תחושה של חוסר וזה ההיפך ממה שאני רוצה לדבר עליו.
חוקי האסתטיקה בעיצוב בונסאי ביפן נקבעו בהשפעת הזן בודהיזם.
אחד הרעיונות המרכזיים בזן בודהיזם הוא ריקות (emptiness).
זהו מצב מודעות שנוצרת בו הבחנה בין איך הדברים נראים בעיני המתבונן לבין איך שהם באמת.
זוהי הסתכלות לא שיפוטית על אירועים וחוויות בחייו (של המתבונן) המאפשרת לצמצם את הדרמה הרגשית שבדרך כלל מלווה אותם ובעקבות כך לצמצם את הסבל.
(מצב מודעות זה נלמד בעקבות תרגול מדיטציה קבוע)
ההבנה שבכלום (חלל, ריק) יש כל כך הרבה משמעות משחררת מהצורך להחזיק, לרכוש או לנכס לעצמנו עוד ועוד חומר כדי להרגיש טוב.
ואיך זה קשור לבונסאי?
בעיצוב העץ אנחנו מחפשים ליצור חללים ורווחים בין הענפים כך שיוצר קו תנועה טבעי ולא מסודר, בשונה מצורה מסודרת כמו עיגול, משולש או ריבוע.
החללים בעץ יוצרים בעיני המתבונן בו תחושה של עומק ותלת ממד, מבט שמקרב אל העין גם את האספקטים האחוריים והרחוקים יותר של העץ.
אם כך, החללים אינם ריקים, הם מלאים בעץ עצמו והחוויה של המתבונן היא לא חוויה של אין אלא חוויה מלאה ב יש.
זהו הרעיון המרכזי של הגישה המינימליסטית.
ובהקבלה לעולם הבונסאי:
הריק שבין הענפים מראה את מלאות העץ
הריק מסביב לגזע ממקד את תשומת הלב על התנועה של הגזע והעלווה שיש
רוצים לעשות בונסאי שאי אפשר לשכוח?
חללים בין הענפים ומיעוט עלים מדגישים את ה יש (ענפים ועלים) לעומת האין (חללים) כך שבניגוד לנטייה של המוח לתפוס את התמונה הכללית ולראות את הקונטור הכללי של העץ נוצר דגש על הפרטים הקטנים.
אז איך תעשו עץ בונסאי שאי אפשר להתעלם ממנו?
תחשבו מינימליזם.
