אם חשבתם לעצמכם “מה זה משנה אם זה בונסאי זית או אורן? טיפול זה טיפול..”
אז זהו, שלא בדיוק.
ראשית, אני רוצה להרגיע ולהגיד שבמרבית זני העצים הטיפול הוא דומה ולכן זה לא כל כך מסובך. יחד עם זאת רצוי להכיר את העצים המיוחדים ו.או רגישים יותר שהטיפול בהם שונה. מטרת הכתבה היא לפשט ולעשות קצת סדר בנושא הזה.
בכל אזור בעולם יש את סוגי העצים המקומיים המתאימים להיות עצי בונסאי. באזור המזרח התיכון וספציפית בארץ בין העצים המתאימים נמצא את הזית, פיקוס, אורן, עצי פרי כמו דובדבן או רימון, ערערים, הדס, פלפלון סיני, אולמוס, בוגנוויליה ועוד.
את כול אלה אפשר לעצב להיות עץ בונסאי בעזרת אימון וגיזום נכון של העץ, ויש לטכניקות העיצוב חלק חשוב בנראות ובבריאות שלו, כך גם לטיפול השוטף בו.
אני רואה את כל נושא הטיפול בבונסאי מתחלק לשני תחומים עיקריים:
טיפול שמבוצע באופן דומה לכל העצים כאשר העצים בריאים וכאשר הם לא מרגישים טוב
וטיפול שמבוצע באופן שונה לפי זן העץ ועונות השנה
כשהעץ בריא
הטיפול השוטף בו יהיה דומה בכול הזנים ויכלול חשיפה לאור שמש, גיזום ענפים ועלים, טיפול בשורשים, העתקה והחלפת מצע בהתאם לצורך, דישון והשקיה.
כשהעץ לא מרגיש טוב
הסיבות לכך יהיו קשורות לטיפול לא מדויק או למזיקים שנטפלו אליו.
מיקום של העץ במקום עם יותר מדי או פחות מדי חשיפה לשמש, יותר מדי או פחות מדי מים, יותר מדי או פחות מדי דישון, גיזום לא בעונה המתאימה יכולים להשפיע על הבריאות של העץ.
חשוב לי לציין שההשפעות של טיפול לא נכון בעץ הן הפיכות בדרך כלל.
הטיפול במזיקים שנטפלים לעץ ובמחלות יהיה בדרך כלל לפי המזיק.
לעיתים ענפים בעץ עלולים למות אבל גם כאן בדרך כלל העץ יכול להתאושש ולחזור למצב של בריאות.
ניתן לדייק את הטיפול בשני המקרים על ידי ייעוץ, הדרכה או רכישה של ידע באינטרנט, בקורס או סדנה עם איש מקצוע בתחום.
טיפול לפי עונות השנה
מכיוון שרוב סוגי העצים מתכנסים לשנת חורף רצוי לא לדשן או לגזום אותם בזמן הזה.
הדישון מטרתו לטייב ולמקסם את הצמיחה של העץ והגיזום מטרתו לעודד פריצה חדשה, התפתחות וצמיחה ולכן רצוי לבצע זאת יותר לקראת האביב, שהוא שלב של התעוררות והתחלת פריחה. יוצאי דופן בעניין הזה הם משפחת המחטניים (ברושים, ערערים, טויה ואורנים).
** כשיש תנודות חדות במזג האוויר כמו חום באמצע החורף כל העצים רגישים יותר למזיקים כמו כנימות.
טיפול לפי זן העץ
ישנם סוגי עצים שאזור המחיה הטבעי שלהם הוא יותר יבש כמו פורטולקריה ולכן הם יעדיפו לקבל יחסית פחות מים. עצים אלו יהיו פחות רגישים למחסור במים. ההדס לעומת זאת לא יחזיק מעמד אם לא יקבל השקיה תכופה וסדירה.
כל סוגי העצים חשופים למזיקים ומחלות. ישנם זנים שרגישים יותר וישנם זנים שחשופים למחלה או טפיל ספציפי. אלו מפורטים בטבלה המצורפת.
לסיכום הדברים בטבלה:
*השקיה לפי חוק האצבע – ההנחיה הכללית היא השקיה כל 1-2 ימים ולמרות זאת רצוי לבדוק את מצב המצע לפני השקיה. ישנם משתנים כמו גודל העציץ ומידת חשיפה לשמש שישפיעו על קצב ההתאיידות ולכן מומלץ להיעזר בחוק האצבע: בדקו עם האצבע את פני המצע. אם המצע רטוב גם יומיים לאחר ההשקיה אין צורך להשקות, למרות ההמלצה. אם יבש, רצוי כמובן להשקות.
**ישנם בארץ שני זנים של אולמוס. אחד עם עלה גדול והשני עם עלה קטן מאוד. הזן עם העלה הקטן הוא נשיר מותנה תלוי בחשיפה לקור כלומר אם הוא גדל באזור הררי גבוה כמו ירושלים הוא ישיר את עליו בחורף ואם גדל באזור מישור החוף הוא ישיר את עליו רק באופן חלקי
Defoliation*** – הסרת עלים
