השימוש בצמד המילים גן יפני נעשה מאוד נפוץ בארץ בשנים האחרונות.
מקובל להסתכל על הגעתו של הגן היפני לישראל בעקבות משבר המים אלא שלדעתי הקרקע לזה הייתה מוכנה כבר לפני כן.
המשיכה לגישות טיפוליות מהמזרח וההכרות של האוכלוסייה בארץ עם הפילוסופיה הבודהיסטית פתחו למעשה את השער לכניסת הגן היפני לנוף הגינון בארץ.
אז מהו הגן היפני? מהי הפילוסופיה שעומדת מאחוריו והאם באמת ניתן “לייבא” אותו לישראל?
מרכיבי הגן היפני
שורשי הגן היפני הם בכלל מסין, בדיוק כמו הבונסאי, אלא שבמהלך מאות השנים מאז הובא הרעיון ליפן הוא השתנה מאוד ואף ממשיך להשתנות.
הגן תופס מקום מרכזי בתרבות והאומנות ביפן. הוא מוזכר בספרות ושירה בתקופות קדומות יותר ונחשב כאומנות שוות ערך לקליגרפיה וציור.
צורת הגן והעיצוב שלו מושפעים מהנוף של איי יפן, דת השינטו והפילוסופיה הטאואיסטית והבודהיסטית.גן יפני טיפוסי מכיל בצורה ממשית או סמלית שילוב של כמה מהאלמנטים הבאים:
מקור מים
בצורה ממשית יהיה בגן אגם או נחל/מים זורמים ובצורה סימבולית יהיה חצץ לבן או חול מגורף שיוצר תחושה של תנועה. בפילוסופיה הבודהיסטית המים והסלעים מבטאים ניגודיות משלימה.
בגן המסורתי מיקום מקור המים וכיוון זרימתם בתוכו אינה מקרית. לכיוון תנועת המים יש משמעות על פי הפילוסופיה הבודהיסטית:
זרימה ממזרח למערב תסלק את הרוע ובעליו של הגן יזכה לבריאות ואריכות ימים וזרימה מצפון לדרום תביא מזל טוב.
סלע או חלוק נחל
לסלע הנבחר וצורת הנחתו בגן יש משמעות סימבולית.
מראה הסלע – סלע עם התרוממות ורטיקלית מסמל הרים או קרפיון קופץ מהמים. סלע שטוח מסמל את האדמה. חול או חצץ מסמלים חוף או זרימה של נחל.
מרקם הסלע – סלעי בזלת מחוספסים מסמלים את הרי יפן ויכולים לשמש גם כאבני דריכה.
סלע חלק או עגול ישמש כאבני דריכה או יונח ליד אגם.
צבע הסלע – בחירת הסלעים תהיה עם הקפדה על השונות שלהם ויחד עם זאת יהיה להם מכנה משותף של אחידות בבחירת טון הצבע, שיהיה רגוע ולא “צועק”.
הסלעים מוצבים בגן בקבוצות של 2,3,5,7. הצורה הנפוצה ביותר בשימוש היא קבוצה של 3, שמסמלת את השמים (הסלע הגבוה) האדמה (הסלע הנמוך) והאדם (הסלע הבינוני), שמחבר בין שניהם. לעיתים הנחת הסלעים תראה מקרית ולא בקבוצות. המסר במקרה כזה יהיה מחשבה על ספונטניות.
גשר אל האי
הגשרים מסמלים את המעברים וההחלטות שאנו מקבלים בחיינו.
השער מסמל את התווך שבין עולמות שונים, את התווך בין הקטבים, את סף הדלת שחצייה שלו לכיוון זה או אחר בונה את השלב הבא בדרכנו.
כמו השער כך גם הגשר, מעביר אותנו מנקודה א’ לנקודה ב’ בחיינו, מקשר ומגשר ביניהם.
פנס, לרוב במבנה אבן
בגנים העתיקים הפנסים שימשו להארת השביל המוביל אל המקדש הבודהיסטי ובהמשך שימשו לקישוט בלבד.
ניתן לראות גם פנסים בתוך פגודה. למבנה זה משמעות רוחנית בודהיסטית.
בית תה או ביתן
בהשפעת עיצוב הגן הסיני, בגנים היפנים הראשונים בית התה היה מבנה מרכזי בגן. כל תשומת הלב הופנתה למבנה והגישה אל הגן הייתה דרך המבנה והמרפסות שלו.
עם התפתחות ההשפעה היפנית על הגן בית התה קיבל מקום משני. נבנו ביתנים פתוחים וספסלים לאורך שבילי הגן כדי לאפשר מנוחה התבוננות והגות. הבית והגן הפכו לאחד.
עצי בונסאי או שיחים מעוצבים
הנחת הצמחים בגן היפני מאוד מחושבת ויש לה מספר מטרות:
להסתיר אלמנטים לא רצויים, לשמש רקע לאלמנטים נבחרים וליצור תמונת נוף מושלמת כמו ציור.
שילוב מיקום הצמחייה ייקח בחשבון את צבעי השלכת של העצים, עונת הפריחה שלהם וסימבוליות הצמח כמו לוטוס או אורן לדוגמה, שיש להם משמעות דתית בודהיסטית.
העצים המעוצבים עוברים עיצוב וגיזום תדיר כדי לשמור על צורתם המשלימה את תמונת הנוף הנקלטת בעין הצופה. במאה ה-16 התפתחה אומנות גיזום העצים בצורת כדורים. צורה זו משווה להם מראה גלי, נזיל.
מקובל לקרוא לגן היפני גן בלשון יחיד כאילו יש רק אחד אבל למעשה יש מספר סוגים.
לכל אחד מהם עיצוב שונה המבטא רעיון אחר והשפעה שונה על הצופה בהם או ההולך בתוכם.
סוגי גנים יפניים והפילוסופיה מאחוריהם
גן שוטטות או גן טיול
גני טיול מיוחסים לראשוני הגנים שנראו ביפן במאה השישית בקיוטו. אפשר לראות אותם בגנים גדולים או פארקים.
גני הטיול, כשמם כן הם, נועדו לטיול. הם מנסים לחקות תמונת טבע בצורתו המושלמת. המטייל בהם יוכל לצפות בנחל זורם, בבריכה מוקפת בעצים ובנוף שאול מן ההרים שבסביבה. אין בגנים היפניים המסורתיים פרחים, למעט פריחה עונתית, שמדגישה את תחושת הזמן.
תוך כדי הליכה מתוודע המשוטט בגן אל פינותיו החבויות ומגלה תמונות נוף משתנות. ההליכה בגן משולה לחיים. האדם יוצר את דרכו בחייו.
לעיתים הוא הולך בעליה ולעיתים בירידה, לעיתים הוא דורך על אבן קטנה ולעיתים גדולה מה שמצריך התבוננות ומחשבה על גודל הצעד כדי לא ליפול. נוף הצמחייה משתנה מנקודה לנקודה ומושפע מעונות השנה וכך גם החיים, שנצבעים לעיתים בצבעים יותר שמחים ולעיתים בצבעים יותר קודרים.
גן עדן
גני “גן עדן” מבטאים רעיונות של הזרמים הבודהיסטי והדאואיסטי שמאמינים במקום אידילי שאליו מגיעים לאחר המוות, אי שבו חיים בני אלמוות.
איים כאלה מצויים בבריכה שסביבה בנויים הגנים. אי שטוח נקרא צב, שהוא אחד מסמלי אריכות הימים ביפן.
אי שעליו צומח עץ אורן נקרא עגור, משום שהאורן מדומה לעגור שפורש כנפיים. העגור מסמל בתרבות היפנית חיים ארוכים ומאושרים, והאורן הוא מסמלי העמידות והאצילות, שכן הוא ירוק עד וצומח באזורים קשים למחיה.
גם לאבנים המגשרות בין האיים לשפת הבריכה מיוחסת משמעות סמלית:
הן מדומות לסירות שעוגנות בין מסע אחד למשנהו, מאיי האלמוות ואליהם. לעתים ניצב בגני “גן עדן” סלע גבוה שמייצג את בודהה וגם את מרכז היקום, שהוא על פי האמונה הבודהיסטית הר סוּמֶרוּ (Sumeru). לצדו שני סלעים שמייצגים חיילים שמימיים המגנים על אותו מרכז.
הגן מבטא כמיהות ואידיאלים שעדיין לא מומשו ושניתנים להגשמה, אם רק נחצה את הגשר.
גן תה
גני התה נועדו גם הם לטיול ולתנועה, והם מובילים את המתהלך בהם אל בית התה. שלא כמו גני הטיול, גני התה נותנים תחושה שהם “טבעיים יותר מהטבע”.
כדי ליצור תחושה זו העדיפו מעצביהם את חוסר השלמות על פני השלמות, את הריק על פני המלא ואת הפשטות על פני הפאר. הגן קטן ומכיל, בין השאר, פנס אבן, טחב ואבני דריכה.
פנס אבן בודד משרה רכות על סביבת בית התה, וסדרת פנסים מאירה את הדרך. הטחב מייצר אווירה מיוחדת של עולם רך, מלטף ומזמין למישוש. טחב הוא גם המחשה לאיכות שמכונה ביפנית סאבי (Sabi) שמעידה על הזמן שחלף והותיר את חותמו על החומר.
ההליכה על אבני הדריכה מצריכה תשומת לב מיוחדת ומחדדת את המודעות.
גן זן או גן יבש
גני זֵן הם יצירה יפנית ייחודית שמשולבים בה סלעים וחצץ לבן בצורה סימבולית. אחת הסברות היא שהחצץ מסמל ים והסלעים מסמלים את איי יפן.
הסלעים נבחרים בקפידה רבה ומסודרים לפי חוקי עיצוב יפנים, המעניקים לצופה שלווה ואיזון והחצץ המגורף משדר תחושה של חלל וריקנות שלוקחת את המתבונן למסע פנימי.
היפנים מאמינים שבתוך המרחב הריק יש לאדם את החופש להשתנות ולהתהוות. בשונה מהגנים האחרים הטיול בגן זה הוא פחות פיזי ויותר מנטלי.
גן יפני כאן בישראל
הקווים המרכזיים בדמותו של הגן היפני הם מינימליזם וסימבוליות.
אני חושב שניתן ליצור גן יפני בארץ עם שימוש בסלעים וחצץ, מקור מים, גשר, תאורה, צמחיה ישראלית מצויה ומחשבה.
מחשבה על שלמות מורכבת, ניגודיות מודגשת ופשטות מחושבת.
כאשר מחשבה זו מנחה בבחירת החומרים, החיבור ביניהם ודיוק המיקום שלהם בגן, התוצאה תהיה שלווה פנימית.
מקום לנוח בו או מולו, להרהר ולהגות.
