בונסאי הינה אמנות שמזוהה עם יפן.
הפירוש המילולי של המילה בונסאי הוא עץ במגש. אומנות זו משתמשת בטכניקות גידול טיפוח ואימון שמטרתם לשוות לעץ השתול בעציץ מראה של עץ בגודל מלא כמו בטבע.
לאומנות זו השפעה מיטיבה גם על הצופה וגם על המאמן. הצופה בעץ מתבונן ומהרהר והמאמן אותו מבטא דרכו את הגאונות היצירתית שבו.
לעתים נשאלת השאלה איך עושים עץ בונסאי ? תהליך היצירה מתחיל בחומר גלם.
ניתן לרכוש חומר גלם במשתלת בונסאי ארט ובמשתלות ברחבי הארץ או לאסוף חומר גלם מהטבע (רק באישור) או מגינות פרטיות שבעליהן עוקרים את העצים כדי לשתול מחדש אחרים.
ממצב של חומר גלם העץ עובר תהליך של אימון שתחילתו, בעיצוב ראשוני והמשכו בהשקיה, דישון, עיצוב מחדש מספר פעמים ובסוף שתילה והצגה בעציץ קרמיקה מתאים.
תמונות 1-4 מדגימות תהליך עיצוב של ערער שנמשך 4 חודשים בתחרות אינטרנטית KOB 2009
אימון העץ מבוסס על חוקים וכללים ברורים ולעיתים על חשיבה מחוץ לקופסה. כך או כך זהו תהליך אחד ארוך שמתקיים כל עוד העץ חי.
ישנם זנים של צמחים שמקובלים יותר לשימוש באומנות זו בגלל המאפיינים שלהם למשל צמחים בעלי גזע גס ומחוספס או צמחים בעלי עלים קטנים שנותנים לעץ מראה של עץ בוגר עם עלווה צפופה.
היסטוריה
מקובל לקשר בין בונסאי ליפן אבל ההיסטוריה של הבונסאי מקורה בסין. הרעיון לשתילה של צמחים במכלים הגיע ליפן לפני כ-1500 שנים באמצעות דיפלומטים וסטודנטים בודהיסטים שביקרו בסין ונחשפו שם לאומנות הפנג’ינג, שהיא הצגה אומנותית של עצים, צמחים ותמונות נוף מיניאטוריות.
עם השנים אומנות זו התפתחה ביפן למה שאנחנו מכירים היום. האומנים היפנים העמידו את העץ במוקד תשומת ליבו של הצופה על ידי הצגה שלו כשחקן ראשי ועיקרי וביטול של כל דבר אחר שעלול להסיט ממנו את העין.
מסוף המאה ה-19 מגמה חדשה מיצבה את הבונסאי כאומנות בפני עצמה והפכה אותה מעיסוק לא מוכר שהיה שמור למעטים לאומנות מוכרת ונגישה לקהל הרחב ביפן דרך ספרים, מגזינים, תערוכות ותצוגות.
בד בבד עם הפופולאריות של אומנות זו השתכללו גם טכניקות העיצוב וכלי העבודה לצורך זה.
חוטי נחושת ואלומיניום החליפו את מקומם של חוטי יוטה וחבלים ונוצר מגוון של כלי עבודה ממתכת כמו מספרים ייעודיים לחיתוך עלים וענפים לעבודה יותר מדויקת ויעילה ו concave cutter וknob cutter לחיתוך ענפים בצורה שמאפשרת לגזע להתאושש במהירות וללא צלקות בעקבות החיתוך.
בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה מספר מגמות הפכו את אומנות העיצוב המסורתית של יפן לנגישה לעולם המערבי:
1. כנסים ותצוגות ביפן וכיום במדינות רבות בעולם
2. ספרים על בונסאי שפורסמו גם באנגלית
3. זמינות של הכשרה מקצועית בתחום
4. זמינות של עצים מתאימים, מצע גידול, כלים , עציצים ואביזרים נוספים
מספר החובבים והעוסקים באומנות זו הולך וגדל בהדרגה. כיום ישנם אלפי מועדונים ועמותות ברחבי העולם ואף מספר רב של אתרים אינטרנטיים.
אסתטיקה
חוקי האסתטיקה המסורתיים בעיצוב העץ נקבעו והונהגו ביפן בהשפעת הזן בודהיזם והגישה שמעריכה יופי שיש בו דופי (וואבי סאבי). ניתן לראות היום אומנים שמגמישים את חוקי העיצוב המסורתיים ולמרות זאת חוקים אלו עדיין דומיננטיים ומקובלים במקומות רבים בעולם.
תצוגה
הצגת העץ בעציץ מאפשרת לצופה לראות את כל התכונות החשובות של העץ מנקודת תצפית אופטימלית. לצורך זה מגדירים מהי החזית שלו.
כל עץ מוצג בצורה נקיה כמו בגלריה, על סטנד בנפרד בגובה, כך שהצופה המסתכל עליו רואה אותו פחות או יותר בגובה העיניים.
ישנן תצוגות חוץ ממושכות או קבועות. בתצוגות כאלו חשוב שלעצים יהיה מצע מנוקז היטב, יהיו חשופים לשמש ישירה, יקבלו השקיה קבועה, והגנה מפני רוח וכמות גדולה מדי של משקעים.
בתצוגות אלו העצים מוצבים רחוק אחד מהשני כך שהצופה יכול להתמקד בכול אחד מהם בנפרד.
בתצוגות פנים העץ יוצג בדרך כלל בטוקונומה (חלל או גומחה בחדר שמיועד לתצוגה של פריט אומנותי) לזמן קצר, בדרך כלל לא יותר מיום יומיים כיוון שהעץ לא יחזיק מעמד לאורך זמן ללא שמש.
לסיכום
בונסאי הוא אומנות מתפתחת המשלבת מסורת וקדמה, חוקים וחשיבה מחוץ לקופסה, אסתטיקה ותנועה, הגות ויצירה.
